גזר דין בתיק ת"פ 51006-01-11

שקלתי את טענות הצדדים ונסיבות הענין.

מחד, וודאי צודקת התובעת מדובר בעבירות רכוש חמורות למדי סמוך לאחר חצות הלילה. הנאשם יחד עם אחר, התפרצו לבית עסק בצוותא חד, גנבו בצוותא חדא 10 שעונים בשווי של קרוב ל-16,000 ש"ח שלא נודע עד עצם היום הזה איה הם.

מדובר בנאשם שאין זו פעם ראשונה שהוא נכשל בפלילים כעולה מהרשעותיו הקודמות ת/2 והכל שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של 6 חודשים שלא הרתיעו מלחזור לסורו. במובן זה אין ספק ראוי היה להחמיר עם הנאשם כדי להרתיע אותו ואחרים שכמותו ולגזור עליו בנוסף להפעלת המאסר המותנה מאסר במצטבר נוסף של כמה שנות מאסר.

יחד עם זאת, בבואי לגזור דין אינני יכול להתעלם גם מהטענות של הסניגור המלומד, מי הנאשם אשר בפני, מה אישיותו, מה מצבו הבריאותי נפשי, באיזה מסגרת חיים גדל והתחנך הכל כמפורט, ברור היטב מתסקיר ארוך ומנומק מאת שרות המבחן ששוב מוכיח לנו כמה תפקידו חשוב. מהתסקיר למדתי כי חייו של הנאשם לא היו קלים. תחילה בהחלט שלא באשמתו, הוריו התגרשו כשהוא עוד נער צעיר ביותר בימים, נותק הקשר עם אביו, אין לו דמות אבהית סמכותית משמעותית כדי להתייעץ עימה. מבלי לפגוע בפרטיותו של הנאשם סבל גם מבעיה נפשית מסוימת, הומלץ על טיפול תרופתי, גם שרות המבחן ממליץ בפני הנאשם והנחה אותו ליצור קשר עם המרפאה לבריאות הנפש כדי לבחון את המשך הטיפול בו.

מדובר בתיק שאמנם בתחילתו הנאשם כפר, התיק היה קבוע להוכחות אך בשלב מסוים ובמסגרת הסדר חזר בו מכפירתו וכתב האישום תוקן באופן המקל עימו והוא הודה במה שנותר. הנה כי כן, קיבל אחריות על מעשיו הרעים וגם אם הדבר מצא ביטויו בשלב מאוחר יחסית בהחלט הדבר צריך לעמוד לזכותו גם מבחינת זמן שיפוטי יקר.

אינני יכול להתעלם מתקופת המעצר הלא קצרה בה הנאשם היה נתון במעצר בתיק זה מיום 23/1/2011 עד לתאריך 27/2/2011 ומאז במשך שנה תמימה הוא נמצא בתנאים מגבילים מאוד של מעצר בית.

המלצות שרות המבחן שקיימת כאן חשיבות להטלת עונש שמחד יאפשר לנאשם לשקם את חייו אך מאידך יהווה עבורו גורם מרתיע ומסמן גבולות ברורים לעתיד, לפיכך מציעים וממליצים כי המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו יופעל כך שירצה עונש מאסר בדרך של עבודות שרות, כמו כן ולאחר שהתרשמו כי פיקוח המעצר שהוטל עליו סייע לו ממליצים על העמדתו בצו מבחן מעקבי של השרות לצורך מעקב אחר מצבו ומעקב אחר שיתוף הפעולה מצידו בטיפול במרפאה לבריאות הנפש.

שמעתי גם את אמו ואחותו הערבות עליו ושמעתי גם את המשיב עצמו.

התלבטתי מאוד בבואי לגזור דינו של הנאשם, ומתוך שהתלבטתי סברתי כי כל התלבטות חייבת לפעול לטובת ולזכות הנאשם.

אין ספק קל ביותר לשלוח היום את הנאשם לבית האסורים, ואולם חושש אני עד מאוד כי דבר זה יגרום להתדרדרות חמורה של הנאשם לעולם העברייני ויסתום גולל על כל אפשרות שיקום וחזרה לדרך הישר.

אמנם בעבר התחשבו עימו עד מאוד, כך בתי המשפט לנוער שפטרו אותו ללא הרשעה, כך בתי משפט השלום כשנדון בפניהם כשהתבגר שלא שלחו אותו לבית האסורים ואף האריכו בזמנו מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו.

הענישה מן הראוי שתהיה מידתית.

כאמור, רק לאור מקרה מיוחד זה של אישיות הנאשם, מצבו הרפואי נפשי, הרקע בו גדל, המלצות שרות המבחן החלטתי לבקשתו, לבקשת אמו, אחותו וסניגורו המלומד ולא לשלוח היום את הנאשם לבית האסורים כהזדמנות אחרונה שניתנת לו כפי שביקש.

אם יעמוד בדיבורו מה טוב, ולא - זה רק שאלה של זמן מתי יחזור לסורו ואז ביהמ"ש לא יוכל עוד להקל עימו פעם נוספת.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      6 חודשים מאסר בפועל.

2.      מפעיל את המאסר על תנאי של 6 חודשים התלוי ועומד נגדו מתיק 972/07 של בימ"ש זה מיום 27/3/2008.

3.      12 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירת רכוש כלשהיא לרבות עבירה בקשר לכלי רכב בניגוד לסימן ה 1 לפרק י"א לחוק העונשין או ניסיון לעבור אותה.

4.      אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח שלא יעבור תוך 3  שנים מהיום עבירת רכוש כלשהיא לרבות עבירה בקשר לכלי רכב בניגוד לסימן ה 1 לפרק י"א לחוק העונשין או ניסיון לעבור אותה.